|
|
| אהבה בהורות: פיתוח תחושה חברתית / אנאבלה שקד |
מאמר זה עוסק באחת המשמעויות החשובות ביותר לאהבה בהורות: פיתוח תחושה חברתית. כולנו רוצים שילדינו יהיו מאושרים, מסופקים, בעלי ביטחון עצמי ודימוי עצמי חיובי. מה דרוש לו לאדם כדי להרגיש טוב? שיאהבו אותו, שיקשיבו לו, שיבינו אותו, שיחבקו אותו, שיספקו את צרכיו... האומנם?
אנו חושבים לתומנו שאם נספק את כל אלה לילדינו הם יהיו מאושרים. אבל אנו מגלים לפליאתנו שהדבר אינו כך. ילדים שאחרים עסוקים בלהנעים ולהקל את שהותם על כדור הארץ הם בדרך כלל לא כל כך מאושרים. הם מאושרים רק כשמתקיים התנאי: אני במרכז, מטפלים בי ודואגים לצרכיי. וכשלא... אני אומלל, תובעני ונקמני כלפיי אלה שמפרים את החוזה שהובטח לי. וכשאני תובעני אני לא כל כך נחמד.
|
| . |
כשהילד מתנהג בחוצפה, תובענות וחוסר שיתוף פעולה אנו כועסים עליו, צועקים, מאיימים ומענישים, מה שהוא חווה כהיפוך של אהבה, הבנה, הקשבה וכדומה. אז מה לא בסדר? האם לא מספיקה אהבה? זהו, שלא. כדי שאדם יהיה מסופק ומאושר, ירגיש ביטחון ויגשים את מלוא הפוטנציאל שלו, צריך שיתקיים, בנוסף למה שהוא יכול לקבל בחיים, תחושה חברתית.
|
|
|
|
| . |
תחושה חברתית היא העניין האמיתי בבני אדם אחרים, אכפתיות ורצון לתרום לרווחתם והתפתחותם. תחושה חברתית עוזרת להתמודד עם משימות החיים: עבודה, חברה ואינטימיות דרך שיתוף פעולה. אפשר להקביל את רמת האינטרס החברתי לרמת הבריאות הנפשית של בני אדם.
תחושה חברתית מגשימה את הגיון הברזל של החיים החברתיים: 1. כדי שיהיה הרמוניה צריך להכיר בקיומו של שוויון חברתי 2. לכל אדם זכות לכבוד 3. אין אדם רשאי לשלוט ברעהו, 4. משוויון חברתי ותחושה חברתית נובע הצורך בשיתוף פעולה.
|
|
|
|
| . |
|
אנו כיצורים חברתיים נולדים עם פוטנציאל מולד לשתף פעולה, אך צריך לטפח אותו. כדי שילד יפתח תרומה ומועילות עלינו כהורים לאפשר לו הזדמנויות לשיתוף פעולה. דוגמאות לפעולות שאנו יכולים לבצע כדי לפתח שייכות, תחושת ערך ותחושה חברתית: לנהל סדר יום המותאם לכל בני הבית ולא מסתובב סביב הילד ; לא לתת מעל ומעבר אלא בהתאם לרצון, לצרכי המציאות והיכולת ; לאפשר לילדים לתרום, לבקש בקשות ; להרגיל ילדים לאסוף אחריהם, לעזור לאחים ; לשתף אותם ; להתייעץ איתם ; לשים לב ליחס שלהם לחברים ולהעביר מסר חד משמעי של כבוד ואכפתיות כמו למשל: אם ילד מזמין חבר הוא אחראי לרווחתו. להתחלק בצעצועים ולהיות איתו ולהתחשב בו. על הילד לעמוד במחויבויות שלקח על עצמו, לעמוד בזמנים ומחויבויות חברתיות אחרות, כמו למשפחה המורחבת, לאפשר תרומה בבית ועזרה, זו גם דרך לזמן איכות וחינוך למועילות, לנהל בבית סבב של הערכות יומיות בו כל אחד אומר לכל אחד משהו שמעריך בו או בעשייתו לשבח התחשבות, תרומה וגילויי אכפתיות.
|
|
|
|
| . |
יש להימנע מפינוק: לעשות בשביל הילד מה שהוא יכול לעשות בעצמו, ולא לאפשר לו להתנסות בתוצאות של המעשים שלו. באמצעות פעולות קטנות ויומיומיות אלה אנו מגדלים אדם שטובתו לא נוגדת את טובת הכלל, ואילו טובת הכלל לא נוגדת את טובתו ורצונו. ילד בעל ביטחון עצמי = אני יכול להתמודד עם כל מה שהחיים יציבו לפניי. זהו ילד שאינו במרכז של המשפחה אלא הוא שווה בין שווים במעגל המשפחתי. יהיה זה ילד שהבעיות שלו יהיו בעיות החיים ולא בעיות של יחסים עם בני אדם אחרים. הוא לא יהיה עסוק בערכו ומקומו אלא בדרך לבטא את רצונותיו וכישרונותיו לטובתו וטובת הכלל.
|
|
|
|
| . |
ביבליוגרפיה: לומדים זוגיות/ זיוית אברמסון, אתה וחייך/ אלפרד אדלר
|
|
|
|
| . |
אנאבלה שקד: דוקטורנטית לחינוך, בעלת תואר שני בטיפול בהבעה ויצירה, מנחת קבוצות הורים בכירה, מטפלת ומאמנת אישית וקבוצתית בגישה האדלריאנית, ומנהלת אקדמית של בית הספר למאמנים במכון אדלר.
|
|
|
|
|
|
