עמותת יהל – ייעוץ והדרכה לאלרגיות מזון, הקומה לפני כשנה ע'י שלומית רדר ואוסנת גמליאל, אמהות לילדים אלרגיים שהחליטו שצריך להוביל שינוי בהתייחסות של חברות המזון, משרד החינוך והמדינה בכלל, בכל הקשור לאלרגיות מזון ובפרט בהתייחסות לילדים שסובלים מאלרגיות מזון.
שלומית רדר, אמא של אלמוג: 'ערב אחד מצאתי את עצמי קוראת על אלרגיה למזון באתרים קנדים ואמריקאים וגיליתי ששם, ההתארגנות גדולה יותר, יש קווי ייצור מיוחד לאלרגים למזון, יש אזורים שלמים שבהם לחמאת בוטנים [האלרגן מס' 1 בארה'ב ובקנדה] אסורה הכניסה לבתי ספר, ישנם המון חוקים שנועדו להגן על הילדים האלרגיים.
החלטתי שאני רוצה לעשות משהו, אני רוצה 'סיעור מוחות' עם הורים נוספים שנתקלים בבעיה הזאת על בסיס יומי, אני לא אסכים שחברות מסחריות יחסכו ניקוי מכונה על חשבון הבן שלי.
יש קבוצה שלמה של אנשים שבעזרת לחץ קבוצתי יצרה 'מפעל בתוך מפעל' [מגדים של עלית לדוגמא] אז למה שלא נצליח גם אנחנו ...? סיעור המוחות הוביל אותי למצוא את אסנת - אמא למוריה בת ה-6 אלרגית לחלב, דיברנו נפגשנו, חיפשנו וככה לאט לאט הצטרפו אלינו עוד ועוד הורים. היום מונה העמותה כ- 450 חברים'.
מהי אלרגיה?
אלרגיה היא תגובת יתר של מערכת החיסון והיא מוגדרת כתסמונת כשל במערכת האימונולוגית [חיסונית] של הגוף, המזהה סוגי מזון 'רגילים' כרעלנים, ומגיבה אליהם בהתאם.
התגובה עשויה להיות קטלנית לאדם הסובל ממנה. האלרגיה מתבטאת ביצירת נוגדנים מסוג IGE וגורמים לשרשרת של תגובות כגון; פריחה, גרד מתפשט , נפיחות, קוצר נשימה, הקאות, שלשול, ירידת לחץ דם והתעלפות, הפרעות בקצב הלב.
התגובה האלרגית החמורה ביותר ומסכנת חיים מכונה תגובה אנפילקטית. תגובה זו, עשויה להופיע מיד לאחר החשיפה לאלרגן [או עשר עד 20 דקות] והיא התגובה המיידית. לעיתים תופיע תגובה נוספת לאחר מספר שעות.
אדם אלרגי חייב להימנע מכל חשיפה למזון אליו הוא אלרגי!
אדם אלרגי חייב לשאת בצמוד אליו מזרק אפיפן שהוא מזרק קפיצי אוטומטי [בדומה לאטרופין שנמצא בערכת המגן] להזרקה מידית במקרה של תופעת אלרגיה כתוצאה מחשיפה למזון אליו הוא אלרגי. האדם ואנשים בסביבתו חייבים לדעת מתי ואיך להשתמש במזרק. מדובר בפעולה מצילת חיים שיש לבצע בשטח, באופן מיידי, שכן הידרדרות תופעות האלרגיה לחנק ומוות עשויה להמשך דקות מעטות. יש להבהיל אדם הסובל מתופעת אלרגיה לחדר מיון באופן מיידי, מיד לאחר ההזרקה.
חיים עם אלרגיה למזון
כיום בהערכה גסה כ- 5% אחוזים מהאוכלוסייה בארץ סובלת מאלרגיות מזון ברמות כאלו ואחרות [החל מפריחה וכלה בתגובה אנאפילקטית]. הערכה מפורטת יותר מדברת על שמונה אחוז מאוכלוסיית הילדים ושני אחוזים מאוכלוסיית המבוגרים. בארץ מוכרים מספר אלרגנים עיקריים שגורמים למרבית התגובות והם: חלב, ביצים, סויה, בוטנים, משפחת החיטה, משפחת האגוזים, שומשום, דגים, סלרי, חרדל ותורמוס.
אלרגיות מזון מתגלות בד'כ בגיל הינקות וככל שהתינוק גדל הבעיות הולכות ומתגברות. בתחילה המניעה פשוטה, התינוק עטוף בצמר גפן בבית או אצל המטפלת ולא נחשף לאלרגן ולחברה הצרכנית, הבעיות האמיתיות מתחילות שכשהילד מגיע לגילאים בהם דרושה לו חברת ילדים.
מעונות ופעוטונים נוטים לסרב לקבל ילדים אלרגיים. מטפלות בפעוטונים/ מעונות לא מוכנות להחזיק במזרק בחזקתן וכבר קרו מקרים בהם מבקשים מההורים לחתום על טפסים בהם מנקים את המטפלת מאחריות מראש – מה שמוביל את ההורים למנוע מהילדים את החברה לה הם כ'כ זקוקים.
בגני מועצה המצב מעט טוב יותר עדיין קיימות בעיות, כשהראשונה שבהן היא כמובן החזקת המזרק למרות שקיים חוזר מנכ'ל המסביר את דרך התנהלות מוסד החינוך במקרה בו יש ילד אלרגי, מעטות הגננות שאכן מכירות בחוזר ופועלות לפיו, בפועל כל אלרגי 'לעצמו' וכל אחד לומד על בשרו את הקשיים. בקשיים דומים ילדים אלרגים נתקלים בכל מהלך החיים, בבית הספר, בארוחות בחוץ, בברביקיו שתמיד מסתיים עם קינוח של פיצוחים, בנסיעות, בבתי מלון, בצה'ל וכדו'.
בארה'ב ובקנדה, המודעות הולכת כמה צעדים קדימה וההתנהלות במוסדות החינוך הרבה יותר פשוטה לילד האלרגי, הימנעות מחשיפת הילדים לאלרגנים כ'כ מוטבעת שם שחלק מתנאי רישיון של גן כולל התנהלות מושכלת בכל הנושא של אלרגיות מזון [הוראות מפורטות לגבי הילד האלרגי והימצאות המזרק במקום מוכר וידוע לכל הצוות, צורת האכלה, חוקים לגבי הכנסת מזון מבחוץ לגן וכיו'ב].
חברות המזון
בשנים האחרונות, התחילו חברות המזון הגדולות בשוק בתהליך מבורך של סימון אלרגנים במזון, אולם התהליך שהתחיל כמבורך וחשוב, הפך לבעייתי שכן לאט לאט חברות המזון הגדולות החלו בסימון כסת'ח [שנבע כמובן עקב תביעות משפטיות של אלרגים וצליאקיסטים שניזוקו]. מצב נתון כיום שלילדים האלרגיים אסור לאכול שום שוקולד המיוצר בארץ, יש בעיה של קרטיבים,דגני בוקר והרשימה ארוכה
המצב הנ'ל עומד להחמיר שכן בשנים האחרונות החל שרות המזון הארצי בניסוח תקנת סימון המחייבת חברות לסמן את האלרגנים העיקריים, התקנה היא העתק של התקנה הקיימת החל משנת 2000 באירופה. תקנה כזו תוביל לסימון גורף של כל המוצרים המיוצרים בארץ כפי שעושה כיום עלית למשל.
המצב בעולם
אוכלוסיית האלרגיים הגדולה ביותר קיימת במדינות כמו קנדה וארה'ב.
ארה'ב – הנחת היסוד של תקנת סימון אלרגנים שתקן ה- GMP מונע את הצורך בסימון גורף [שכן בבקרת המוצר ניתן לדעת בוודאות האם המוצר מכיל או שאיננו מכיל את האלרגן] ולכן לא נהוג להשתמש בסימון 'עלול להכיל' בארה'ב. חברה המשתמשת בשיטת הסימון הגורף נחשבת נחותה תברואתית ואינה מקבלת תקן GMP.
קנדה – קנדה טרם הוציאה תקנה בנושא [התקנה הקנדית אף היא נמצאת בתהליך] אולם בפועל מתנהלות חברות המזון בקנדה כפי שמתנהלים בארה'ב.
בשתי המדינות המודעות לנושא כ'כ גבוהה שחברות מזון המכבדות עצמן [כדוגמת חברת נסטלה – המייצרת ומשווקת גם בארץ] מקימות אתרי יצור נקיים מאלרגנים, כך ניתן לרכוש שם לדוגמא מוצר המסומן במפורש כנטול אלרגנים. התקנה באירופה עליה מסתמכים כרגע בארץ היא תקנה שאינה אוסרת סימון גורף אלא ממליצה כיצד להימנע ממנו.
|
