שיווק גן ילדים מעלה לא מעט שאלות, ביניהן - כיצד מגדילים את כמות הילדים בגן? כיצד משפרים את התקשורת עם ההורה וזוכים להעצמת ההסמכות המנהלית? מדוע הורים רבים מרכלים בפארק המשחקים? כיצד נערכים לקראת תחילתה של שנה חדשה ובוחרים את הצוות המקצועי? כיצד לנהל נכון את אסיפת ההורים הראשונה? ואיך בעצם משלבים ראיה עסקית עם ראיה חינוכית בכל הדילמות שעולות מול ההורים, הילדים וצוותי הגן?
כל החלטה שלוקחת על עצמה מנהלת גן ילדים פרטי, אם במודע או לא במודע, הוא פועל יוצא של שיקול עסקי. עצם ניסיוני האישי, גם כגננת וכמנהלת גן, יצא לי לשמוע לא מעט גננות חוזרות על אותן השאלות: האם כדאי להוזיל את מחיר הגן במטרה שההורה יהיה מרוצה ולא יסכן עבורי את מקור ההכנסה? האם כדאי לבחור בעובדת הדורשת 20 ₪ לשעה או 25 ₪ לשעה ועדיין להקפיד על היותה מנוסה ומקצועית? האם להעסיק מפעילה למסיבה או לערוך אותה בעצמי? האם להשקיע במסיבה גם ברמה הכלכלית במטרה ליצור תחושות של סיפוק והערכה מצד ההורים?
המניע שמוביל כל מנהלת גן הוא הרצון הכללי, שההורים יעריכו ויכבדו אותה כאשת מקצוע מנוסה שיודעת את מלאכתה, במטרה גם שההורים ימליצו על הגן שלה כטוב ביותר מכל הגנים בעיר. שהרי תוחלת חיים מוצלחת של גן מתחילה מן הפה ונגמרת באוזן, ואולי בזכות המקצועיות שלה כמנהלת, היא תוכל לדרוש מחירים גבוהים יותר משאר הגנים בעיר.
המסר הראשוני שצריך להיות שגור בפיה של כל גננת הוא תקשורת. תקשורת טובה של הגננת עם ההורה במהלך השנה כולה, תניב שיווק נכון. דהיינו, הגננת לא תרצה את ההורה, אלא תענה על צרכיו הפסיכולוגיים כמו גם הרגשיים, תקבל אותו ולא תבקר אותו.
אחת מטעויות הגן הנפוצות ביותר היא שיטת ריצוי ההורים והכעסים הנולדים מכך, ובמה מדובר? גנים רבים נוטים לחשוב שפעולות לא נכונות של ההורה, כמו לגמול את הילד מטיטולים כשהוא עדיין לא פנוי רגשית, להביאו בשעה מאוחרת לגן, עלולים לפגוע בהתנהלותו של הילד בגן. צודקים? אמת, אך מה לגבי ההורה, הוא עדיין נמצא במלכודת בה הוא רואה את עצמו ואת ילדו כמקשה אחת שהיא רגשית, מחשבתית וחברתית.
ההורה מאמין כי כל פעולה שהוא ינקוט היא לטובת הילד, גם אם בחלק מן המקרים הוא טועה. רצונותיו של ההורה לפעול בדרך זו או אחרת לטובת ילדו, נובעים ממקום אמוציונאלי, בעוד הצורך של הילד להתפתח, לגדול, להתקדם – הוא נתון בסיסי. מכאן שבראש ובראשונה מתפקידו של ההורה לשחרר את הילד על מנת שיוכל להיקלט בדרך בטוחה בגן, ועל הגננת בעצמה – להבין ולחנך על פי השיטה הזו.
יצא לי לא פעם להבחין בגננות נעלבות, ההורה עושה לי דווקא, ההורה מנסה להכניס לי, להעניש אותי ובעיקר לחנך אותי. לכל גן חייב להיות חזון משלו, חינוכי מצד אחד ושיווקי מן הצד האחר. גנים רבים נוטים לרצות את ההורים בשל החשש הכלכלי הגדול. אחד המכשולים הקיימים במצבים האלה, הוא הבלבול של הגננת, ובשל המצב המלחיץ בו היא נאלצת לרצות את ההורה על אף שדעותיה שונות, היא שוכחת לבקר את עצמה וברוב המקרים היא גם נוטה להאשים את ההורים במקום לקבל על עצמה את מלוא האחריות.
ברגע שגננת מתחילה לבקר את ההורה היא בעצם מתחילה לבקר את עצמה. על הגננת להבין שההורה מגיע אל גן הילדים עם צרכים שאינם שונים בהרבה מצרכי הילד. הוא רוצה שיקבלו אותו ולא שיבקרו אותו, הוא זקוק לאמפטיה בנוגע לקשיו האישיים, הוא רוצה שיקדישו לו זמן גם אם עוד 20 הורים אחרים רוצים זאת, שיכילו אותו ובעיקר בעיקר יקשיבו לו.
גננת שרוצה לבנות אמון נכון עם ההורה ולהתנהל בתקשורת שתניב תוצאות חיוביות במהלך השנה כולה, צריכה להתייחס אל ההורה בדיוק כפי שהיא מתייחסת אל הילד. על הגננת לחבק את ההורה בדרכה הרגשית המיוחדת. גננות רבות בדרך כלל קרות אל ההורים, כמובן שזה נובע בשל פחדים, חששות וחוסר ביטחון גדולים. גננת מבינה עם הזמן שההורה הוא קודם כל לקוח שלה, ואז יחסה אליו מותאם לצרכיו האישיים.
אני מאמינה שכדי לפתור את הבעיה הקריטית הזו, חשוב שכל מנהלת גן תדע לשלב בין ראיה עסקית וחינוכית. נחזור אל הנקודה כי מתפקידה של כל מנהלת גן לברר מהו החזון שלה, עם מה היא רוצה שהילדים וההורים יצאו מהגן, מהו 'האני מאמין' שלה ומהי מדיניות הגן שלה, ובכדי ליישם את גישתה עליה לקחת בחשבון את הצרכים של כולם, ולנסות לשקף גם עבור צוות המטפלות שעובדות איתה את גישתה בכל צעד בעבודתם.
ההורים קיימים והם חלק מהגן. תקשורת לקויה יכולה לנבוע מכמה סיבות, אך הנפוצה מכולן תעיד כי חוסר תקשורת לא תיתכן, כאשר הגננת תבקר את ההורה ובעיקר, לא תקבל את טענותיו. הכשל התקשורתי אינו פוגע רק ביחסי גננת – הורה, אלא בעיקר בקשר ובהתפנות הרגשית והמקצועית של הגננת אל ילדי הגן. והרי כולנו, הורים וגננות רוצים לשים את מוקד פעילות הגן, תכניו ויתרונותיו לטובת הילד.
על כל גננת להבין שהיא מנהלת עסק, היא חייבת לעמוד על מטרותיה, להוביל את צוות הגן בהתאם לחזון החינוכי והעסקי שלה ובכל זאת לתת להורה להרגיש כי הוא חלק מן הגן. ואיך עושים זאת?
משתפים אותו גם בדברים השליליים מבלי לפחד! ברגע שלגן יש מדיניות משלו מתפקידה של הגננת לקיים אותה. עליה להציב להורה גבולות וללמדו את חזון הגן, כמו עם מה יצאו הילד וההורה בסוף השנה.
גננות רבות נוטות לתאר את יחסן עם הורי הגן כלקויים ומקוצרים. טיפ קטן לכל גננת, תדברי, תקבעי פגישה, תקדישי להורה שעה וחצי של שיחה פרטית אחד על אחד לא כשכל שאר ההורים עומדים בפתח לקחת את ילדם ומגלגלים עיניים. תני להורה להתבטא, תקשיבי לו וקחי את הערותיו למקום של צמיחה, אלה הם החומרים שמהם נוצרת תקשורת טובה, מכאן צומחת מדיניות, מכאן את לומדת להתגמש ולהתגבש, לכבד ובעיקר לצפות ולא בחשש כבד שההורים בעצמם יכבדו את עבודת הקודש שלך.
__________________________________________
מיכל הרפז, יועצת חינוכית ופדגוגית, מומחית לניהול והקמת גני ילדים, מנהלת מרכז הרפז
|
