שריר הרחם העוטף [בעיקר בחודשי ההיריון האחרונים] והמים החמימים סביב גופו של העובר, מהווים גירוי סנסורי רצוף ש'מזכיר' לו ללא הרף את גבולות גופו. עובר שמזיז את גפיו נתקל בדופן הרחם ולעיתים הודף אותה. מגע רצוף עם דפנות הרחם בונה עבור התינוק את מה שאנו מכנים 'מודעות גוף': היכן הגוף שלי מתחיל והיכן נגמר, מכל הכוונים האפשריים.
עם הלידה, התינוק שהיה עד כה עטוף ברחם חמימה ומוגנת, מאבד את הסביבה הבטוחה והמוכרת ששהה בה במהלך החודשים האחרונים. כעת על התינוק להתמודד עם מציאות חדשה מבחינת טווח טמפרטורות, ריחות, קולות, מראות ו...כוח הכבידה, שמעמיד בפני התינוק אתגרים חדשים לתנועה במרחב.
למודעות הגוף של התינוק ישנה השפעה מכרעת בשלבי ההתפתחות הראשונים, והיא מהווה בסיס חשוב ומרכזי בתחילתה של כל פעילות מוטורית. פעולות כמו הושטת יד לצעצוע או הנחת הידיים מתחת לבית החזה בשכיבה על הבטן, כדי לתמוך בראש המתרומם, דורשות מודעות גוף תקינה. זה נשמע מוזר ולעיתים מוגזם, אבל בכדי שתינוק יושיט את ידו לצעצוע, הוא צריך לחוש את עצם קיום היד שלו ומיקומה המדויק בגוף, לדעת את יכולות השימוש בה, להכיר את טווח התנועה שלה ובסופו של דבר – לשלוט בשרירי היד בצורה מושלמת ומתואמת, להגעה מדויקת עד לחפץ המוגש. פעולה פשוטה זו כמו אחיזת חפץ אינה מובנת מאליה ודורשת שילוב של מספר מיומנויות מורכבות, כשהבסיס שלהן הוא עצם תחושת הקיום של האיבר, היכרות הפונקציה אותה הוא משמש ושליטה בטווח התנועה שלו.
תינוק שמודעות גופו אינה מבוססת יחוש מאויים ודרוך, בד'כ ירבה לבכות ויעדיף מגע עמוק ועוטף על פני מגע מלטף. סביר שירבה לבכות בזמן הפשטה של בגדים, וכן בזמן הכנסה והוצאה מהאמבטיה. כמו כן, סביר שלא יאהב לשכב על הגב, כשהוא 'חשוף' לעולם שמעליו ואין סביבו מסגרת עוטפת. בנוסף, מודעות גוף יכולה להיות תקינה באזור אחד בגוף, וחסרה באחר: איבר ספציפי, או צד מסוים בגוף.
מודעות גוף לא מאוזנת
הכוונה למודעות גוף חזקה יותר בצד אחד לעומת הצד הנגדי. זה נכון לגבי צד ימין של הגוף מול צד שמאל וכן לגבי קדמת הגוף, בטן, פנים וכו', מול צידו האחורי, גב, עורף וכו', . במצב של חוסר איזון, יטה הגוף לכיוון שבו מודעות הגוף גבוהה יותר, וגם ישתמש בו יותר. דוגמאות:
* תינוק עם מודעות גוף אחורית חזקה יותר מהמודעות הקדמית, יציג תנוחה אקסטנסורית – כאשר השרירים האחוריים מכווצים יותר מהקדמיים, כולל זוקפי הגב והשכמות. בפועל תינוק כזה יראה מתוח לאחור, כולל הקשתת הגב, הפניית הראש לאחור, וידיים פשוטות לצדדים 'אווירון'.
* תינוק עם מודעות גוף בצד ימין חזקה יותר מהמודעות בצד שמאל, יציג נטייה ימינה כשלהי. אם מדובר באזור הצוואר, נטייה צווארית, יטה ראש התינוק לצד ימין.
* תינוק עם מודעות גוף חזקה יותר ביד שמאל מאשר ביד ימין, יעדיף את השימוש ביד שמאל, גם במקרים בהם שימוש ביד ימין יקל עליו את העבודה - למשל, כשצעצוע מונח מימינו, הוא יסובב את כל גופו כדי לאחוז בו ביד שמאל.
מודעות גוף ראשונית שאינה מאוזנת, כגון טורטיקוליס, עלולה, אם כי לא תמיד, להשליך על המשך ההתפתחות ולהביא לחוסר איזון בשלבים הבאים כגון: התהפכות לכוון אחד, זחילה על צד אחד וכו'. בשלבים מאוחרים יותר ניתן לראות תינוקות שעולים מדרגות רק עם רגל אחת, מסתובבים סביב עצמם רק לכוון אחד, מציירים עיגולים רק לכוון אחד וכד', הכל לאותו כוון.
חד-צידיות כזו של תנועה מוטורית אינה מאפשרת לגוף את מיצוי מכלול היכולות שלו, מגבילה את מידת הקואורדינציה והיעילות המוטורית ומשרה תחושה לא נוחה עם הגוף.
מעבר לכך, חשוב לזכור שפעולת צידו הימני של הגוף - מקורה באונה השמאלית, ולהיפך מערכת ההצלבה. תנועה שמושתתת באופן משמעותי על צד אחד, למשל, שמאל, מפעילה 'ומאמנת' את האונה הנגדית [ימין] על פני האונה השמאלית, ה'מוזנחת'. מנקודה זו אנו קושרים את ההשפעה של התנועה והמוטוריקה על מיצוי קוגניטיבי מלא.
לאור כל האמור, אנו שמים דגש על האיזון במגע ובתנועה, בהתנהלות היומיומית עם התינוק:
* יש לחשוף תינוק לשכיבה בכל המנחים: על הבטן, על הגב ועל הצדדים.
* במגע שלנו עם התינוק נדאג להגיע גם למקומות 'נשכחים': נשים לב למגעים מקדימה וגם מאחור, מצד ימין וגם משמאל וכן באיברים פחות 'פופולאריים', כגון אחורי המפרקים, פנים, גרון, ראש וכו'.
* נרים ונשכיב את התינוק דרך צד ימין וצד שמאל.
* בהאכלה/הנקה נדאג שהתינוק יוחזק פעם כשראשו פונה ליד ימין שלנו ופעם להיפך.
* נגיש חפצים, אוכל וגירויים שונים משני הכוונים.
* בנשיאת תינוק במנשא בתנוחת ערסול – נדאג שפעם ראשו יהיה לכוון יד ימין שלנו ופעם ליד שמאל.
* בשלבים מאוחרים יותר – בתחילת הליכה, נגיש לו את היד שלנו לתמיכה, פעם ליד ימין שלו ופעם ליד שמאל.
אמהות תעשינה טוב אם תסגלנה לעצמן הרגל לשאת את התינוק בצד ימין ובצד שמאל מבלי ליצור העדפה צידית משמעותית.
מגע שלנו ומרקמים מסוגים שונים על גוף התינוק, מעודדים מודעות גוף תקינה:
חשוב לחשוף את התינוק למגוון רחב של מגעים ומרקמים: חזק יותר או פחות, זז, מושהה, מהיר, איטי, רך, קשיח וכו'. חשוב שלא נכפה את עצמנו על התינוק. נקשיב לו ונראה מה הוא מעדיף ומתי. לכל תינוק כמו לנו יש את ההעדפות שלו לגבי אופן המגע, העצמה והתכיפות. גם תינוקות צריכים לעיתים את 'השקט הגופני' שלהם, שיניחו להם להרגיש את הסביבה בעצמם, שיאפשרו להם ליזום מגע. זה נכון בעיקר לתינוקות בחודשים המתקדמים יותר, שמסוגלים כבר לשחק בצעצועים בשכיבה על הבטן, להתהפך ולספק את סקרנותם בצורה עצמאית.
*מגע עמוק מושהה – מגע עוטף וחזק בעזרת שתי הידיים שלנו, במיקום ספציפי. השהייה של כמה שניות באותו מקום. מגע כזה תורם להעלאת המודעות של התינוק לקיום אותו איבר עליו אנו עובדים.
*מגע עמוק זז – כנ'ל כמו במגע הראשון, רק שכאן אנו מעבירים את הידיים למיקום אחר בכל שתי שניות בערך. מגע כזה תורם לקישור בין האיברים השונים, מעבר לחיזוק המודעות למקום ספציפי בגוף.
*טפיחות – טפיחות קלות וזזות על כל גופו של התינוק, בעזרת כפות ידיים פתוחות ומקומרות מעט. זהו אחד המגעים האהובים ביותר על התינוקות. הוא תורם להרגעה ולשחרור מתח שריר.
ליטוף – ליטוף לאורך הגוף.
*'גשם' – מעבר על הגוף של התינוק באמצעות קצות האצבעות, כמו תחושה של גשם.
*מגע עוטף – נשיאה של התינוק בתנוחה עוברית, בה ידיו ורגליו מכונסות פנימה, והגב עגול. בתנוחה כזו אנו לוחצים אותו אלינו, כשמצד אחד הוא לחוץ אל בית החזה שלנו ומצד שני ידינו עוטפות אותו. בתנוחה כזו הוא עטוף ומוגן כמו שהיה ברחם. תנוחה כזו תהיה פחות מועדפת על תינוקות עם קושי להתערסל.
מגע על גוף התינוק במרקמים שונים, כגון מברשת שיער רכה, כדור תחושה, כדור קוצים מגומי, מגבון לח קריר, דובי רך, מקלון של מפריח בלונים, מגבת עוטפת, רעשן מעץ וכו'.
כדי להגביר תחושה באיבר מסוים, לצורך הגברת השימוש בו, נשתמש במגעים השונים וכן באביזרים שיסייעו לנו להבדיל את האיבר משאר הגוף. פעולה כזו תמשוך את תשומת לב התינוק לאותו איבר וכך תגביר את השימוש בו. דוגמאות:
*כפות ידיים : כדי להעלות מודעות ליד שבה תינוק לא משתמש אפשר להשחיל גומיות בד על כל אחת מאצבעותיו. התחושה המוזרה של האצבעות ביד עם הגומיות, לעומת היד השנייה, תסב את תשומת לבו של התינוק אליה, וכתוצאה מכך תגביר את תנועת האצבעות והשימוש בהן. כמו כן ניעזר במגע שלנו: נלוש כל אצבע בנפרד, בשני צידיה, מהבסיס עד לציפורן. נעבור מאצבע לאצבע ונחזור על הפעולה מספר פעמים. בנוסף, אפשר לחכך את פנים כף היד של התינוק בכדור תחושה, להעביר מקלון של מפריח בלונים לאורך האמה וגב כף היד, ולהפעיל את ידו כאילו הייתה ידינו כדי להדגים לו את התנועה: לטפוח איתה על חבילת מגבונים ריקה, ללטף בעזרתה את הפנים וכו'.
*כפות רגליים : תינוק שאינו מראה עניין בכפות הרגליים ואינו אוחז בהן בסביבות גיל 6-9 ח': נוכל להצמיד גומיות בד גדולות על כפות הרגליים, בובת סקוץ' קטנה באזור הקרסול, כדור רשרשן שמוצמד עם גומייה לבוהן וכו'. כל אלה יסבו את תשומת לב התינוק לרגליים ויעודדו את הידיים לגשת ולגעת. גם תרגילי מגעים ותנועה רלוונטיים במקרה זה.
________________________________________
ענבל שמיר , בעלת תואר B.A בפסיכולוגיה, אמא גאה, מוסמכת לאבחון וטיפול בשיטת ורדי, מדריכה מוסמכת לבייבי יוגה.
במסגרת עבודתה היא מאבחנת ומטפלת בעיכוב או קושי התפתחותי של תינוקות ופעוטות, מדריכה סדנאות להורים ותינוקות, מעבירה השתלמויות לאנשי מקצוע, וכן מגישה יעוץ שוטף בנושא התפתחות תינוקות ופעוטות במסגרת פורום התפתחות באינטרנט.
בנוסף, היא משמשת Supervisor [אחריות מקצועית] עבור המאבחנים והמטפלים האחרים בשיטה.
לאתר של ענבל שמיר www.inbalshamir.com
|
