|
|
| התפתחות הציור אצל פעוטות / מיכל וימר |
כשמביטים על ציוריו של ילד, על פני תקופת זמן נרחבת, ניתן להבחין במגמות שינוי והתפתחות. במשך שנים רבות התייחסו לציורי הילדים רק בהקשר של התאמה לנורמה, מחקרים אקדמאים שנערכו בחמישים השנים האחרונות בעיקר, מצביעים על מגמה חדשה ומשמעותית: הציורים הנם שפה דרכה הילדים מבטאים את עולמם הפנימי ולא רק את יכולותיהם הטכניות. באמצעות הציורים ניתן לקבל מידע רב הנוגע לעולם הרגשות, הפחדים, הקשיים והכשרונות של הילד.
|
|
הציורים מאפשרים לקבל מידע משמעותי המסייע להורים בהתלבטויות שונות הקשורות לדרך החינוך בה הם נוקטים, ליחסים הנרקמים בין הילד לבני משפחתו , בין הילד לחבריו ועוד.
במאמר זה ההתמקדות היא במאפייני התפתחות הציור אצל פעוטות. עם זאת, איני ממליצה לשפוט את היצירה הילדית במונחים נוקשים של התאמה לנורמה. בבואי לבחון את ציורי הילד, איני משווה אותם בראש ובראשונה לציורי חבריו, כי אם לגרף ההתפתחותי האישי שלו. לכן, עליי לסייג את הגדרות הגילאים המופיעות כאן בסמוך לשלב ההתפתחותי. ההשוואה הזו חשובה, אך יתכן, וילדכם בן ה – 4 עדיין נוהג לשרבט בשונה מחבריו, שהחלו לצייר דמויות אנושיות ואין הדבר מעיד בהכרח על עיכוב התפתחותי. בנוסף לכך, תהליך ההתפתחות והמעבר בין השלבים משתנה מילד לילד, וניתן למצוא ציורים של ילדים שפסחו על אחד השלבים או נסוגו לשלב מוקדם יותר, ורק לאחר הנסיגה המשיכו את ההתקדמות.
|
|
|
|
| השלב הראשון – שלב השרבוט הספונטאני - גילאי 1.5-2.5 |
הפעמים הראשונות בהם הילד אוחז בעיפרון ומגלה את תוצאות מעשיו, משמעותיות במיוחד עבורו. מרגע זה מתחיל הילד תהליך ארוך של למידה באמצעות ניסוי וטעייה. הוא מזיז את כלי הציור בכיוונים שונים, ובוחן את ההבדלים בתפוקה שעל הדף.
שלב זה, נראה לעין בלתי מיומנת כקשקוש בלבוש אחד מתמשך, אך עם זאת, ניתן בפירוש לראות כיצד ילדים מפיקים סגנונות שרבוט השונים זה מזה, ומאפיינים רק את יצירתם הייחודית.
בשלב זה, הילד מייחס חשיבות רבה לעצם התנועה שבתהליך, נהנה מהחוויה החושית ומהתזוזה על הדף. הקווים מתחילים ומפסיקים באופן אקראי, ובמידה ומופיעות צורות גיאומטריות בציור, הן לרוב מצוירות באופן לא עקבי ומסודר.
במקביל להתנסותו בציור, נחשף הילד בגן ובבית להתנסות בחומרי חישה ויצירה נוספים: בצק וחומרי מזון שונים, פלסטלינה, בוץ, חול, מים, ניירות קרפ, בריסטולים ועוד... מכל אלו הוא מפיק חוויה חושית ולומד על העולם שסביבו מעצם ההתנסות. הילד שוקע כולו לתוך יצירתו, ועושה זאת בריכוז רב. המוצר המוגמר הופך עבורו לתיעוד יכולותיו בתחום.
מבחינה פסיכולוגית, פרויד מתייחס לשלב האוראלי, במהלכו טועמים הילדים את הצבעים כחלק בלתי נפרד מתהליך היצירה. פיאז'ה מגדיר שלב זה כשלב הסנסורי מוטורי - וגם הוא מתייחס לאופן החושי והתנועי בו הילד חווה את העולם, ועל ידי כך מפתח את תפיסתו והבנת המתרחש סביבו.
רק כאשר הילד מרגיש שרכש את המיומנות התנועית של שלב זה, ומתחילה קואורדינציה ראשונית בין מוח-עין-יד, יעברו הציורים לשלב הבא.
|
|
|
|
| השלב השני – שלב השרבוט המובנה – גיל 2.5- 3.5 |
עתה, מתחיל הילד לנסות ולתכנן את הציור שלפניו. בשלב הזה מתחילות להופיע צורות גיאומטריות כמו: עיגול [או דמוי עיגול] וריבועים [או קווים מצטלבים שיוצרים חלל ריבועי]. הפעם הופעתן אינה מקרית, להפך, הילד לפעמים ממלא דפים שלמים בניסיונות חוזרים ונשנים על אותה הצורה. בשלב זה, ניתן להבחין בילדים שבוחנים את אשר ציירו כבר במהלך הציור או אפילו בטרם התחילו.
בדרך כלל ישמחו הילדים לספר מה ציירו, ויגדירו את האלמנטים המופיעים בדף. הציור נראה אמנם כקשקוש בלבוש אך אינו כזה עבור הילד.
עם גיבוש המיומנות בציור העיגול, מתחילה להופיע דמות אדם [הנקראת דמות 'ראשן']. כדי לעשות זאת משתמש הילד בקווים, שרכש בשלב הקודם ומשלבם כגפיים.
מבחינה פסיכולוגית, פרויד מתייחס למעבר מהשלב האוראלי לשלב האנאלי – במהלכו משתפרת השליטה הקואורדינטיבית בין מוח- עין- יד, הילד מפנים תהליכים של סיבה ותוצאה ולכן בוחן את ציורו בסיום התהליך, בנוסף להנאה שהוא מפיק במהלכו. פיאז'ה מגדיר תקופה זו, כתחילתו של השלב הטרום מושגי, במהלכו הילד פותר בעיות בדרך של ניסוי וטעייה. הילד משתמש בחפצים שסביבו ובציור, כייצוג פנימי לאירועים שחווה, תוך שימוש בחשיבה אנימיסטית [האנשה של חפצים דוממים]. דוגמא לכך, ניתן למצוא בציוריהם של דקל והדר, שציירו מפגש מעניין שחוו, תוך שהם מאנישים את פקעת הקווים כרצונם.
חשוב לציין, שהילד מתנסה במישורים שונים בחייו בעיקר באמצעות התאמה לצורה גיאומטרית קיימת – הוא אוכל בצלחת עגולה או מבין כיצד לבנות מגדל, על ידי ניצול תכונותיה הריבועיות של הקובייה. בשלב זה, הציור מזמין אותו למצוא פתרונות משל עצמו, וליצור צורות בכיוונים מסוימים כך שיתקיים ביניהן מפגש, שיאפשר יצירת מבנה חדש.
|
|
|
|
| השלב השלישי – שלב טרום סכימה – גילאי 3.5 – 4.5 |
בשלב זה הילד משתדל לתכנן את יצירתו, בנוסף לשם שהוא מעניק לה בסיום התהליך. בציורים מתחילים להופיע תיאורים המוכרים למבוגרים: פרח, בית, עץ, מכונית ועוד, אך הילד עדיין לא מייחס חשיבות ליחסים בין העצמים השונים שבציור. עתה, הוא מעוניין לתאר את המציאות כפי שהיא, ולכן הוא מקפיד לצייר כל אלמנט בפני עצמו, תוך שהוא מוסיף את כל הפריטים שהוא זוכר מהמציאות. כתוצאה מכך, נוצרים לפעמים רשמים בלתי הגיוניים, אך מבחינתו של הילד הם מוצלחים משום שהם מתעדים את המאפיינים והפונקציות שיש באותו חפץ. לדוגמא, רועי, בן ה- 3:9 מצייר מכונית בעלת שלושה גלגלים, למרות שבמציאות נקודת מבט זו היא בלתי אפשרית.
מבחינה פסיכולוגית, פרויד מציין את תחילת תובנת ההפרדה בין קיומו של העולם, לקיומו של האני [ספרציה], בעקבותיה מתחיל הילד לתאר בציוריו את העולם שסביבו.
ניכרת התקדמות בכושר המוטורי וביכולת תפישת המרחב, אך עדיין נפגוש ציורים בלתי מאורגנים ובעלי דמויות ועצמים שמעופפים בחלל הציור ללא כל קשר מציאותי ביניהם. מבחינת הילד הנייר הוא הבסיס עליו מונחות הדמויות.
לאחר שלב זה יופיע שלב הסכימה במסגרתו תתחיל התייחסות ריאלית גם בציורים ובבחירת הצבעים, והילד ינסה לצייר עצמים בגדלים שונים ובמיקומים שונים על הדף. לאחר שלב הסכימה יופיע השלב הטרום מציאותי והשלב המציאותי שמתרחש בגיל ההתבגרות ומאופיין במשחקי אור וצל, תיאור מצבים מורכבים, פרספקטיבות וציור קריקטורות. מאחר ולא קיימת דרישה ברורה להמשיך ולצייר על בסיס יומי [בניגוד לכתיבה], מפסיקים ילדים רבים לצייר בשלב זה, ונותרים גם בגיל מבוגר עם רמת ציור התואמת לגיל 13, תוך שהם נזכרים בשיעורי הציור המתישים והקשים של תקופת בית הספר.
|
|
|
|
| . |
מתוך ספרה של מיכל וימר: ציורים מדברים- כלים ושיטות להבנת ציורי ילדים.
למידע נוסף: www.michal-wimmer.com/book.html
|
|
|
|
|
|
