|
|
| ציורי ילדים והמצב החברתי של הילד שלך / מיכל וימר |
|
איך הופכים למלכת הכיתה? למה הטלפון לא מפסיק לצלצל בבית של הילד השכן? כיצד נוכל אנו ההורים, לקבל מידע נוסף על תפקודו החברתי של הילד רגע אחרי שטרקנו מאחורינו את שער הגן? שאלת המקובלות וההשתייכות החברתית, היא שאלה משמעותית בחייו של כל ילד. ילדים רוצים להשתייך לחברה שסביבם, לתרום לה ולבטא את עצמם בדרכם הייחודית. יש דרכים רבות לעשות זאת, וכל ילד פועל בדרכים מוצלחות יותר ומוצלחות פחות. הקשרים החברתיים שהילד יוצר עם בני גילו, כמו גם עם הוריו ואחיו, תורמים רבות להתפתחותו האישית, ומקרינים בהמשך על אופן תפקודו בחברה. להורים חשוב כמובן לסייע לילד בצעדיו הראשונים מחוץ לחממה המשפחתית. אך כיצד עושים זאת?
|
|
יש הורים שעבורם מקובלות היא היכולת להתבלט. הם יעודדו את ילדם להפגין את כשרונותיו בכל רגע נתון. גם בציורים, הילד ימשיך להדגיש את כשרונותיו אלה, כאילו הם האישיות ולא רק חלק ממנה [גם אם זה פוגם בהתבטאותו הספונטאנית והחופשית]. למשל, ילדה שעבורה השתייכות משמעה להיות בקדמת הבמה ולזכות בהתפעלות מכל הסובבים, תצייר את עצמה תמיד כרקדנית, או כבעלת כשרון בימתי אחר. לעולם לא תופיע בציורים בבגדים פשוטים, שאינם מזוהים ישירות עם הכשרון המייחד אותה מאחרים. אך עצם ההתבלטות לא מסייעת בהכרח למקובלות החברתית. לעיתים, היא אף פוגמת בה והופכת את הילד לשונה ומופרד מכולם. אין הכוונה שילד מקובל הוא ילד בינוני וחסר כשרונות, אלא שילד המבליט תמיד את כשרונותיו ודורש משאר הילדים להיות קהל מריע ואוהד, יתקשה לעיתים לזכות באהדתם הכנה.
|
|
|
|
|
יש הורים החושבים שמקובלות חברתית, משמעה להסתדר עם כל הילדים ללא מריבות. כשמתעוררת אי הסכמה, הם מיד מלמדים את הילד כיצד לוותר, וכיצד לפתח אמפתיה לצד השני באומרם: הוא לא התכוון, תתחלק איתו.... במקרה זה, הילד עלול לחוות את המפגש החברתי, כמצב מעיק ולפתח התנגדות וסלידה ממנו. מצד שני, יש הורים המעודדים את ילדיהם שלא לוותר, ושלא להיות פרייארים תוך הקניית טקטיקות מלחמתיות שונות בהן השתמשו בילדותם. אך האם כדי להפוך לילד מקובל, הוא אכן צריך לחקות את דרכי הוריו, או שעליו ללמוד לסגל לעצמו את דרכו האישית?
כדי לסייע לילד בתהליך ההסתגלות החברתית, נדרשת התערבות ממוקדת מאוד מצד ההורים. מחקרים פסיכולוגיים שצפו בהתנהגותם של הורים לילדים מקובלים יותר ומקובלים פחות, מצאו שהורים לילדים מקובלים נוהגים לעודד את ילדיהם להשתתף במשחק חברתי, תוך שהם משקפים להם את נקודת המבט של הילדים המשחקים, אך מפסיקים להתערב מהרגע שבו הילד מצטרף לזירת המשחק. לעומתם, ההורים לילדים הפחות מקובלים נהגו בהתערבות רבה יותר - הפסיקו את מהלך המשחק, הכריזו על הצטרפותו של ילדם, ובהמשך אף שימשו כשופטים מן הצד.
|
|
|
|
|
אור בת ה- 8:4 נהנית בחברת ילדי כיתתה. סגנון ציורה הוא בעל קו עיצובי אישי ומיוחד, וככזה מעיד על יכולתה העצמאית לתפקוד חברתי, תוך הבנת המפה החברתית. בציורים, היא משתדלת שלא להעתיק מחברותיה נושאים וטכניקות ציור, אלא שקועה בעבודתה ומפתחת טכניקות עצמאיות מציור לציור. מצד שני, ניתן לשים לב בתהליך עצמו עד כמה היא ערה לכל המתרחש סביבה, ועם זאת בוחרת לצייר את הוואריאציה האישית שלה.
כדי להשתלב בקבוצה באופן יעיל, אור משתדלת להתאים את עצמה לסיטואציה החברתית [כדוגמת המקרה של השתלבות במשחק]. לשם כך, מופיעים בציוריה קווים גמישים ורכים - אך לא רכים מדיי!. היא יודעת לעמוד על שלה ולהשיג באסרטיביות את מבוקשה, כך שההשתלבות בקבוצה אינה פוגמת ברצונותיה המקוריים. כדי להפוך בהמשך מילד מקובל למנהיג מקובל, נדרשת יכולת חברתית המשלבת בין מספר ילדים במקביל. גם בציור של אור, ניתן לראות קישורים שונים ומקוריים בין הדמויות בציור, המעידים על יכולת ליצירת קשר חברתי פורה. מצד שני, חשוב לבדוק מהו האופן שבו הילד מקשר בין העצמים השונים. כלומר, האם הקישור הוא קישור מקדם ומקורי באיכותו? או שמדובר בקישור בנאלי, שלא מוסיף משמעות לציור?. על פי רוב, ילדים היוצרים קישורים רבים אך בנאליים בין העצמים השונים בציור, יעדיפו שלא ליזום בסיטואציה חברתית, אלא לצעוד בתלם. במסגרת התנהגות זו, יתכן ויהיו זקוקים לסביבת משחק בטוחה יותר, ויעדיפו לארח חברים בביתם, למשל, כי שם הכל יותר מוכר ובטוח.
בהמשך, לאחר שתתפתח מיומנותם החברתית ישנו חלקם את דפוס זה, וייהנו מהגיוון ומשינויי סביבת המשחק - השינוי יתבטא בציוריהם, שיהפכו גם הם למגוונים בנושאים ובשימוש הכללי בקו, צבע ותנועה. בציורה של אור ניכרת, בנוסף, השקעת מאמץ בהפיכת הציור למובן יותר - כך שהיא משלבת כותרת לציור, ושלטי הסבר למניעת אי הבנות
|
|
|
|
|
דוגמא נוספת היא ציורה של עדן, בת ה- 7 בציוריה ניכרים סימנים לכשרון מוסיקלי יוצא דופן ולריקוד. היא אוהבת ליזום מפגשים חברתיים, והדבר ניכר בציורה על ידי השילוב בין הנושאים הרבים לשם יצירת התרחשות דינאמית ומרתקת. בכל חלק בציור מופיעים מספר אלמנטים, הנקשרים ביניהם באופן מקורי ומיוחד [כדוגמת חבל הכביסה המקשר בין הבית לעמודי הנדנדה, ושעליו תלויים בין היתר גם זוג משקפיים...], היא מתחשבת בגבולות הדף וניכר שהיא מפיקה הנאה רבה, מעצם התהליך ופחות מהתוצאה הסופית.
יש ילדים המשיגים את מקובלותם באמצעות ריצוי דמות סמכותית [גננת, מורה]. דרך זו מסייעת לילד מבחינה חברתית בעיקר בשלב הגן ובכיתות הנמוכות. לאחר מכן, עלולה להפוך לבלתי רלוונטית ואף מזיקה. במקרה הזה, הילד משקיע מאמץ רב במטרה להפוך לחביב הגננת, וכתוצאה מכך לקבל עמדת כוח מסוימת, המלווה בחיזוקים חיוביים מהדמות המשמעותית והנחשבת בגן. כדי להצליח במשימה זו, הוא ממהר להתאים את עצמו לאחר לעיתים על חשבון ביטויו העצמי האמיתי. הילד משתדל לבצע כל בקשה מצד הגננת, ובמקביל מייחס חשיבות גם לדרך הביצוע ומתעניין בדעתה על המוצר הסופי. בציורים, ניתן יהיה לראות חוסר גיבוש קו אישי ומיוחד, ונטייה לביצוע מדויק אחר הוראות [במקרים קיצוניים, הוא יבקש סיוע גם בבחירת הצבעים]. הציור כולו ישא אופי נוקשה, ובסיום המשימה ייחס הילד משמעות רבה לדעות של הסובבים על ציורו.
|
|
|
|
|
מיכל וימר - גרפולוגית, עוסקת בייעוץ אישי על סמך האבחון הגרפולוגי לקהל הרחב, מייעצת למשפחות, התאמה זוגית וזוגות במשבר. מחברת הספר: ציורים מדברים. למידע נוסף: www.michal-wimmer.com/book.html
|
|
|
|
|
|
