|
|
| הטעויות החדשות / אנאבלה שקד |
|
בתחילת גיל ההתבגרות, מתוך כעס אין סופי על הורינו, אנו מציבים לעצמנו מסקנות לגבי ההורות העתידית שלנו: כשלי יהיו ילדים, אני לא אחזור על הטעויות של הוריי ובאמת לא חזרנו על הטעויות של הורינו וכך יצרנו טעויות חדשות.
|
|
הפכנו להיות ההורים המשקיענים, האוהבים והמסורים ביותר.
הורים בעבר ציפו שהילדים יכבדו אותם. הורים היום מצפים שילדיהם יאהבו אותם, ועסוקים בלמצוא חן בעיניהם, תוך ויתור על הדרישה לכבוד וכל דרישה אחרת מהילדים.
ילדים לעומת זאת, מצפים שהוריהם יתחשבו בהם: ברצונותיהם, דעותיהם, צרכיהם [כשהתחשבות שווה ללא לבקר, לאפשר ולממן כל מה שהם רוצים].
וכך הפכנו להיות ההורים חסרי הביטחון וחסרי האונים, הגדולים ביותר בכל הזמנים. מרצון טוב ומוצדק לשוויון, ערך ולכבוד הדדי, עברנו ישר לשוויון זכויות [כשהילדים נטולי חובות, ותובעים אין סוף שירותים, התחשבות ומוצרים].
|
|
|
|
|
משהו כתב [לצערי הגיע אליי הציטוט ללא שם הכותב]:
אנו ההורים האחרונים אשר הורינו גערו בנו, והראשונים שילדינו עשו זאת,
האחרונים שפחדנו מהורינו, והראשונים שפוחדים מילדינו,
האחרונים שנשלטו על ידי הורינו והראשונים הנשלטים על ידי ילדינו,
והכי גרוע, האחרונים שכיבדנו את הורינו, והראשונים המרשים לילדיהם לא לכבד אותנו. והאמת הינה, שכאשר ויתרנו על הסמכותיות, [ובצדק], עברנו למתירנות, במקום להנהגה הוגנת.
|
|
|
|
|
הורות היא אולי החוויה המדהימה ביותר בחיים.
ילדינו הם הדבר החשוב ביותר בחיים. חשוב מכדי לאפשר להם לגדול להיות אנשים אנוכיים, תובעניים, מתוסכלים, לא מתחשבים, לא מסוגלים למחויבות ו... לגידול ילדים משלהם. מצב כזה קורה מנתינת יתר מול חוסר דרישה לכבוד ונתינה מצד הילדים. בין הדיקטטורה למתירנות מוחלטת, יש דרכי חינוך דמוקרטיות, אותן מלמדים כבר יותר מארבעים שנה, על פי משנתו הגאונית של אלדר. אנו זקוקים, היום יותר מתמיד, להדרכה וגם לתמיכה ועידוד קבוצתית מהורים נוספים, המאמינים שבילדים צריך להשקיע לא רק אמ.פי 4 חדיש, או טיול לחו'ל, אלא באימון לחיים האמיתיים.
כבר ראינו את ההרסנות של הטעויות שלנו.
בואו ניצור טעויות חדשות אחרות...
|
|
|
|
|
אנאבלה שקד: דוקטורנטית לחינוך, בעלת תואר שני בטיפול בהבעה ויצירה, מנחת קבוצות הורים בכירה, מטפלת ומאמנת אישית וקבוצתית בגישה האדלריאנית, ומנהלת אקדמית של בית הספר למאמנים במכון אדלר.
|
|
|
|
|
|
