|
|
| חום אצל ילדים / יאיר שריון |
|
30% מהפניות לרופא המשפחה הן עקב חום. האם החום כשלעצמו הוא בעיה? התשובה היא לא! כל עוד לא מתלווה לחום סימפטום כגון: חוסר חיוניות, הזיות, התנהגות לא נורמלית, קשיי נשימה, מחלה מוגדרת כגון דיפטריה, מננגיטיס וכדומה, הרי שהחום כשלעצמו אינו מהווה בעיה, נהפוך הוא, הוא סימן טוב שהגוף מגיב ומתמודד עם המחלה. זאת למעט במקרה של יילודים ותינוקות עד גיל חודשיים, שאז כל חום עלול להוות סימן מדאיג.
|
|
מספר עובדות אודות חום:
1. החום הממוצע [36.7], הוא רק ממוצע. לכל אחד יש חום גוף נורמאלי אופייני שאינו בהכרח בגדר הנורמה ובכ'ז הוא הנורמה שלו. כמו כן, במהלך היום חום הגוף משתנה בטווח של מעלה.
2. חום יכול לעלות לא רק בגלל מחלה: עיכול של ארוחה כבדה, ביוץ אצל נערות, וגם כתופעת לוואי של תרופות שונות כגון אנטיהיסטמינים.
3. אופן מדידת החום הוא משמעותי. בדיקה רקטאלית תהיה גבוהה מבדיקה אוראלית ובדיקה בבית השחי תהיה נמוכה מבדיקה אוראלית.
4. תינוקות מאוד קטנים עלולים להעלות חום כתוצאה מלבוש יתר. תינוקות שכבר סובלים מחום עלולים להעלות עוד חום עקב עטיפות מיותרות. מומלץ להלביש תינוק חם בלבוש קל.
5. רוב מחלות החום נגרמות מווירוסים או חיידקים עליהם יכול הגוף להתגבר לבד. בד'כ הסכנה העיקרית במצבים כאלה היא התייבשות שעלולה לבוא כתוצאה מגורמים נלווים למחלה כגון: הזעה מוגברת, חוסר צמא, נזלת שופעת, הקאה, נשימה מואצת, שלשול. תרופות נוגדות חום מאריכות לחינם את המחלה ומונעות מן הגוף תגובה חיסונית מלאה ויעילה.
6. אין בהכרח תואם בין גובה החום ובין חומרת המחלה. אין מה למדוד חום כל שעה. אם אין סימפטומים כגון שלשול קשה, הקאה וכו', או אם הילד לא נראה רע, אין מה להתעסק יותר מידי עם החום. ההופעה הכללית, ההתנהגות [בלבול, חולשה...], הם הפקטורים המשמעותיים לקביעת חומרת המחלה. חום שנמשך יותר משלושה ימים רצופים יכול להוות סימן לא טוב ודורש טיפול.
7. חום הוא ברכה. רק חולים כרונים קשים או תשושים לא מפתחים חום. אין להם כח להילחם במחלה. עליית החום כרוכה בייצור מוגבר ובשפעול של תאי דם לבנים ומהווה כאמור אינדיקציה לתגובה חיסונית בריאה. ראיה לחשיבות של החום ניתן למצוא בכך שכיום משתמשים במחלות מסויימות בהעלאה יזומה של חום כחלק מתהליך הריפוי. מערכת החיסון עובדת פשוט טוב יותר בזמן חום.
8. תרופות סבתא ותרופות טבעיות הן לא יותר טובות מאקמול. אמבטיות קרות, או פושרות שלא לצורך מעכבות ופוגעות גם הן במהלך התקין של המחלה.
9. הטיפול ההומאופתי הניתן במקרה הצורך אינו נלחם בחום ומוריד אותו באופן מלאכותי ומזיק, אלא מחזק עוד את מנגנון ההגנה ובכך עשוי לקצר את מהלך המחלה ולהקל על הסבל.
10. לגוף מנגנון שאינו מאפשר לחום להגיע לרמה מסוכנת [42 מעלות]. מחלות חום רגילות אינן מגיעות לרמת חום שכשלעצמה מהווה סיכון. מצב כזה עלול להתפתח במצבים יותר נדירים כגון מכות חום או הרעלות שאז יש להבהיל את הילד החולה לקבלת טיפול רפואי.
11. חום גבוה הוא אינו הגורם לפרכוסים. פרכוסים נגרמים כתוצאה מעליה מהירה מידי של חום. כ 4% מילדים החולים במחלת חום מגיעים לפרכוסים, מצב שכשלעצמו אינו מסוכן ואינו משאיר כל זכר לאחר שחולף [על אף שבעת ההתקפה נראה מבהיל]. קבוצת הגיל שנוטה לפרכוסים כאלה היא מתחת לגיל 5. אין קשר מוכח בין הופעת פרכוסים כאלה לבין התפתחות של הפרעה נוירולגית אחרת במהלך החיים ואין שום סיבה לתת טיפול 'מונע' במקרים כאלה. במקרה שפרכוסים אכן קורים צריך לנקוט מספר פעולות פשוטות על מנת להגן על ילדך: לדאוג לסביבה מרופדת; להשכיב אותו על צידו כך שלא יחנק מצניחת הלשון או מהקאה; דאג למשהו רך אך יציב כגון חתיכת עור או לבד בין שיניו על מנת שלא ינשך את הלשון. רוב ההתקפים אורכים מספר דקות ואחריהן סביר שהילד ייפול לשינה. בכל מקרה, אם הילד אינו נרדם מומלץ שלא לתת לו אוכל או שתייה למשך שעה לאחר ההתקף. זאת משום שמרוב עייפות ובלבול הוא עלול להחנק.
12. חוץ מנוזלים שחושב מאוד לספק לחולה [בכל צורה: הזלפה, מציצת ארטיק קרח, מיץ ממותק, מגבת רטוב בתוך הפה...] חשוב לעקוב אחר בקשותיו המיוחדות של החולה. חולים אקוטיים יודעים היטב למה הם זקוקים ויש להיענות להם.
על סמך ספרו של Robert S. Mendelson, How to Raise a Healthy Child… In Spite of Your Doctor.
|
|
|
|
|
|
