|
|
| ההתפתחות הבין-אישית והרגשית בינקות / שרון צונץ |
|
תקופת הינקות מוגדרת מרגע הלידה ועד לגיל שנה וחצי-שנתיים. בעבר היה מקובל לתאר את התינוק כפאסיבי שרק ישן, אוכל ובוכה. היום יודעים שהיילוד בא לעולם כשהוא רואה, שומע ומסוגל לתפוס מגוון רחב של גירויים. היילוד מצויד ברפלקסים שעוזרים לו להגיב על גירויים. במהלך תקופת הינקות ניכרת התפתחות מהירה מאוד ביכולת התפיסה, בתפקוד המוטורי ובפעילות הסנסו-מוטורית והקוגנטיבית של התינוק. התינוק מגיע בהדרגה למידה רבה של שליטה בהתנהגותו. במקביל מתרחשת התפתחות חשובה בפעילות הבין-אישית והרגשית של התינוק, והתפתחות זו מחוללת שינויים רבים ביחסי הגומלין בינו לבין הסביבה.
|
| התקשרות |
התקשרות הוא מונח הבא לתאר קשר רגשי הדוק ומתמשך בין שני אנשים, שמבוסס על רגשות חיבה ואהבה. איך התינוק מבטא את ההתקשרות שלו? הוא ממשיך להיות צמוד לאותה דמות לאורך זמן; מופיעים סימני עצבות ומצוקה כשמפרידים בינו לבין הדמות שהוא קשור אליה; התינוק שמח ונראה רגוע יותר כאשר נמצא שוב במחיצת האדם אליו הוא קשור; במשך הזמן התינוק נוטה למקד את התנהגותו בדמות, הוא עוקב אחריה גם כשאינה קרובה.
התינוק הוא יצור חברתי, מגיל צעיר מאוד הוא מגיב לאנשים ומתעניין בפניהם. בגיל חודשיים הוא מתחיל למקד את מבטו בעיניים, באף ובפה. החל מגיל 5 שבועות הוא מתנהג שונה לאנשים שמכיר וכאלה שלא מכיר. בגיל 3-4 חודשים הוא מבחין בין מבוגרים וילדים. מגיל צעיר הוא מבחין בין קולה של אמו לקול של אישה אחרת.
|
|
|
|
| . |
|
בשבועות הראשונים שלאחר הלידה עוד אין קשר בין-אישי אמיתי בין התינוק והאם. החל מגיל 5 שבעות מופיע חיוך חברתי מכוון, והתינוק יוצר קשר עין עם הסביבה. בגיל זה אפשר כבר לראות יותר תיאום בין שניהם. הפעילות סביב התינוק מתחילה להיות מקור חשוב של התרגשות והנאה בחיי המשפחה. התינוק מראה סימנים ברורים של התרגשות ומתפתחת תחושה של אמון או בטחון בסיסי [לפי אריקסון]. התינוק ממשיך להתפתח ולהיות עצמאי ובסביבות גיל 14 חודשים מופיעים הביטויים הראשונים של התפתחות העצמי.
|
|
|
|
| אינטראקציה בין התינוק והאם |
סנדר תאר את שלבי האינטראקציה בין התינוק והאם:
1. ב- 3 החודשים הראשונים האם טרודה בכינון סדר יום חדש שיאפשר לה להיענות לצרכי התינוק. נוצרים דפוסי האכלה, החלפה, רחצה ושינה.
2. בגיל 3-6 חודשים יש פעילות הדדית מכוונת יותר מצד התינוק. הוא שולט יותר טוב בפעילות המוטורית, מתחיל לחייך ולהשמיע קולות, וכולם מתרגשים. הפעילות המשותפת מהנה את שני הצדדים. כעת האם צריכה להיות יותר רגישה לרצונותיו.
3. בגיל 6-9 חודשים, התינוק ממשיך להיות פעיל במפגש עם האם או המטפלת. התינוק עושה תנועה שהשני מבין [רוצה לשחק או שירימו אותו]. ההתפתחות המוטורית מאפשרת לתינוק לזחול ולגלות עולם. כשנתקל במחסום הוא מנסה להזיזו. יתכן שהאם אמביוולנטית לגבי עצמאותו. בגיל זה מופיעים סימנים ראשונים של תהליך ההתקשרות הרגשית. על האם להוות מקור תמיכה ולהיות רגישה לפניותיו [סרוף, 1979]. כאן מתחילה חרדת זרים וחרדת פרידה.
4. בגיל 9-13 חודשים, הדמות האימהית הופכת למוקד התקשרות מצד התינוק. הוא בוחן את היענותה אליו. יש אמהות ששמחות מכך, אחרות מאוימות. אמביוולנטיות עשויה להיות בעייתית. אם האם מצליחה להיות עקבית ומציבה גבולות, זה יקל על התינוק להתרחק ממנה ולהרחיב את תחום שליטתו בסביבה. כלומר, ניתן לשמור על הקרבה הנפשית, גם אם המרחק הפיזי גדל.
5. בגיל 13 עד 20-18 חודשים, התינוק מנצל יותר את יכולתו המוטורית והקוגנטיבית כדי לשפר את שליטתו בסביבה. הוא מתחיל לקבוע מטרות ורצונות בלי קשר לרצון האם, ואף הפוך ממנו. מתחילה הופעת תחושת האני [שפיץ, 1957], כלומר, הוא מודע לכוונותיו ולהגבלות הסביבה, אך מתעקש לעשות הכל לבד.
6. השלב השישי מתחיל בגיל 20-18 חודשים. הילד קולט שמישהו אחר יכול להיות מודע למה שעובר עליו. זהו שלב ראשון לקראת הכרה עצמית [self-recognition]. התינוק יותר מודע לכוונות, לדמיונות ולמשאלות שלו עצמו, וכך הוא מתחיל להיות מסוגל לתת ביטוי מילולי לדברים ולשתף אחרים בחוויותיו.
7. השלב השביעי מתחיל גם באותו זמן - רציפות או קביעות העצמי - ביטויים רבים של עצמאות, עקשנות ותוקפנות. הילד לומד, שגם כאשר הוא מתנהג לא יפה, עדיין יכולה להיות מערכת יחסים טובה עם הסביבה.
|
|
|
|
| התקשרות לדמויות אחרות |
|
א. התקשרות לאב – כיום, רוב הטיפול נמצא בידי האם. עד לפני זמן לא רב לא התלהבו רב הגברים בתרבות המערבית לקבל על עצמם אחריות לטיפול בילדים ובמשפחה, במיוחד בגיל הרך של הילד. היום חל שינוי. יותר ויותר אבות מוכנים ורוצים לקחת חלק בגידול הילדים. כבר בתקופת ההריון והלידה האבות מעורבים רגשית במצבם של האם והתינוק. אך עדיין לאב יש פחות הזדמנויות לבלות עם התינוק. המחקרים מראים שאמהות מקדישות הרבה יותר זמן לתינוק מאשר האבות [בכל הסביבות התרבותיות]. אך נמצא כי למרות שהאבות מקדישים פחות זמן, הם מבלים זמן רב יותר במשחק איתם מאשר האמהות. אמהות נוטות יותר למשחקים שקטים עם הילד [מחבואים], ואילו האבות משתוללים ומשחקיהם משלבים פעילות גופנית. כמובן שסגנון האינטראקציה תלוי גם באישיות האב. מכאן, לאבות תפקיד חשוב כמו זה של האמהות. אבות בהחלט יכולים לגלות עניין ומעורבות בגידול התינוק, ובתנאים מתאימים הם אף מסוגלים למלא תפקיד אימהי. מעבר לכך, לאב השפעה חשובה על מהלך התפתחותו של הילד כמי שמעביר לילד את הציפיות והנורמות של החברה בה הוא חי.
|
|
|
|
| . |
|
שרון צונץ - פסיכולוגית חינוכית מומחית
|
|
|
|
|
|
