|
|
| התמודדות עם ביקור הכינים / ורד שפרונג-קופליק |
|
בבואן של הכינים לביקור משפחתי, הן מעוררות מצבים רגשיים בנו ובילדינו. הדרך המוכרת לנו בהתמודדות עם תופעת הכינמת היא דרך הטיפול הפרקטית למציאת הפתרון היעיל ביותר לחיסול התופעה. לרוב אין אנו מתעכבים ובודקים את מצבו הרגשי/ הנפשי של הילד ואת מצבנו אנו.
|
| . |
כמה מאתנו מצאנו את עצמנו אומרים: איכסססס כינים.... כשגילינו את האורחים הלא רצויים.
התופעה מעוררת בנו גועל, דחייה, תסכול ואולי גם בושה. דרך התגובה שלנו תשפיע על הילד וקיימת אפשרות שאף תחריף ותקצין את תגובתו שלו. לילד ישנן מספיק סיבות אובייקטיביות לחוש חוסר נוחות: הגירוד האין סופי שיכול להפוך אותו לעצבני, עייף ורגזן ובעל רגישות יתר. תחושת התסכול מחוסר השליטה שלו בתופעה וכמובן ההתמודדות החברתית שעלולה להיות לא נעימה. יכולתנו כהורים להתמודד עם התופעה, תשמש כמודל התנהגותי לדרך בה ילדינו יתגברו על תקופה פחות נעימה זו.
ככל שאשדר לילד אמפתיה, קבלה והכלה, כך התמודדותו של הילד תהיה קלה יותר. ככל שאשקף לילד עד כמה דוחה אותי הטיפול בתופעה, עד כמה הדבר מעורר בי גועל, כעס ובושה, כך אחזק אצל הילד אותם רגשות בדיוק.
|
|
|
|
| ...כינים, מה עושים? |
כדי להתגבר על תקופת הטיפול בתופעת הכינמת באופן האפקטיבי ביותר, בראש ובראשונה מומלץ לשוחח עם הילד, להקשיב לו ולשתף אותו בתהליך. הדרך היחידה להבין מה עובר על הילד היא לקיים אתו דו שיח מכוון, לעודד אותו לספר מה הוא מרגיש, מה הוא חושב, מה עובר עליו ומה הוא צריך [כמובן שכל שיחה עם הילד חייבת להיות מותאמת לגילו, רמתו ויכולתו להתמודד עם הנושא]. שיחה זו תפקידה לאפשר לילד לחלוק את רגשותיו, מחשבותיו וחוויותיו באופן שבו הוא ירגיש נוח, ללא השיפוטיות שקיימת לגבי הנושא בגנים ובבתי הספר.
|
|
|
|
| . |
אנו מצדנו, נקשיב, נתעניין ונשתף את הילד בכל השלבים בתהליך למיגור התופעה והטיפול בה. נחזק את הידיעה אצל הילד כי הוא איננו אשם בכך שהגיעו האורחים לביקור בראשו. הילד הופך להיות שותף להתמודדות, לוקח אחריות ותחושת הסודיות, בושה וחוסר הנוחות מתחלפת ברגשות אחרים חיוביים יותר. דרך נוספת להתמודד עם המצבים הרגשיים המלווים את התופעה היא בעזרת בילוי בקריאה משותפת בספרים /חוברות/ חומרים מהאינטרנט שעוסקים בנושא. ספרות הילדים, העוסקת בנושא הכינים, מאפשרת לילד להזדהות עם הגיבור הספרותי, בעוד שההורה יכול למזער את המסרים השליליים ולטפח את המסרים המיטיבים והמחזקים. בעזרת הסיפור, הילד יכול להבין את התהליכים הרגשיים העוברים עליו ועל סביבתו, להבין טוב יותר את הרגשות העולים בו, את מחשבותיו ואת התנהגותו. ההורה בעזרת שאלות מכוונות לומד להכיר טוב יותר את עולמו הפנימי של הילד - כל תשובה שנקבל מהילד לגבי הסיפור, מקורה בעולמו הפנימי. הילד מתחבר לעולמו ולמצבו מתוך עולם הדמיון המופיע בספר ויכול אף לשנות את תפיסתו.
......וכולם שמחו לקראתה, היי נחמה בואי שבי רגע, תשתי איתנו משהו... מתוך: הכינה נחמה - מאיר שלו.
|
|
|
|
| . |
רצוי כי יתקיים רצף בהתייחסות לנושא בין המסגרות השונות בהן נמצא הילד ואותה התייחסות תימשך גם מחוץ לבית, על מנת לחזק בילד את כל אותן תחושות שהוזכרו. לבסוף גם הטיפול עצמו יכול להפוך לחוויה - למשל: רכישת התכשירים או בחירת צבע המסרק יתנו לילד תחושה כי הוא לוקח חלק בטיפול והוא שותף. בעזרת משחקים מגוונים הקשורים כולם לטיפול עצמו, אנו יכולים להפוך את זמן הטיפול לזמן חוויתי ולהעמיק את הקשר בין הילד להורה.
|
|
|
|
| . |
לפניכם מספר דוגמאות :
1. חפיפה משותפת לילד ולהורה: הטיפול יכול להיות גם להורה, אשר גם לו יש סיכוי להידבק. החפיפה יכולה להפוך מחוויה שורפת לחוויה מכייפת.
2. אמבטיה לכל הבובות: דרך משחקי הילדים אנו לומדים הרבה מאוד על עולמם הפנימי הרגשי [המשחק הוא העבודה של הילדים - אנה פרויד].
3. משחקים לאחר האמבטיה: סביב הסירוק שאורך הרבה זמן ולפעמים מכאיב ואיננו נעים, אנו יכולים לשחק עם הילד: ללמוד חשבון, לספור, לנחש ועוד כיד הדמיון והיצירתיות שלכם.... ואפילו ללמוד על חיות אחרות.
|
|
|
|
| . |
|
החשיבות העיקרית של פעילויות אלו הינה בבחירה שלנו - הבחירה להפוך את ההתמודדות עם התופעה, שכבר קיימת כאן בביתנו, לסוג של בילוי וחוויה!
|
|
|
|
| . |
הכתבה מאת: ורד שפרונג-קופליק, מרצה ומנחת קבוצות בנושא הורות ברוח האינטליגנציה הרגשית.
|
|
|
|
|
|
